<h1>סמ"ק סימן רפ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ליבם יבמתו שנאמר (דברים כ"ה) יבמה יבא עליה ויבמה, אם הוא (יבמות ז') אח מן האב לאותו שמת והיו בעולם אחד, והוא אינו סריס (דף ע"ט) והיא אינה איילונית, ומצוה בגדול (דף כ"ד) ליבם, לא רצה הולכין אחר הגדול אחריו, והכונס יבמתו (דף מ') זוכה בנחלה, וצריך שלא יהיה לאותו שמת בנים ובני בנים, אבל אם היו לו בנים או בני בנים אפי' ממזרים פטורה אשתו, אבל אם יש לו בנים משפחה ונכרית (דף כ"ב) אינם קרוים בנים, וכן לענין זקיקה, אפי' האח ממזר (שם ע"ש בטור קנ"ז) זוקק, אבל אם הוא משפחה ונכרית אינו זוקק אמנם בשפחתו נחלקו כי יש אומרים שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה ודנין להחמיר כן כתוב רב אלפס (שם תו' ורא"ש שם ב') וגרים שנתגיירו (דף ל"ח) ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה כלל, והכונס יבמתו אם רצה לגרשה בגט ולהחזירה רשאי.
<h2>דף מא.</h2>
אסור ליבם לישא קרובת זקוקתו כגון אמה או בתה עד שתתיבם לאחד מן האחים או שיחלוצו ותסור זיקתו מעליה ויכול אחרי כן לישא כל קרובותיה אע"פ שכולן אסורות על אחיו שחלץ או יבם, תנן שומרת יבם שקדש אחיו אחותה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו אומרי' לו המתין מלכנוס עד שיעשה אחיך מעשה, ואמר שמואל הלכה כר' יהודה מפני שיש זיקה ואסורות לו שתיהן, ותנן מתה יבמתו מותר באשתו, ואיבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא אומרים מתה אשתו מותר ביבמתו והלכה כמותן לגבי רבי אסי ושמואל שאוסרים.
<h2>דף מא:</h2>
בפרק החולץ תנו רבנן יבמה שלשה חדשים הראשונים נזונת משל בעל מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם עמד בבית דין וברח (אפילו מחמת אונס כדפירש רבינו תם) נזונת משל יבם, נפלה לפני יבם קטן, מיבם ודאי אינה אוכלת, אבל משל בעל בעי' היא ונחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר נזונת וחד אמר אינה נזונת והלכתא אינה ניזונת דמן השמים קנסוה, והא דאמרינן דיני בורח רוצה לומר דוקא כשנתרצה ליבם וברח, אבל לא נתרצה ליבם אלא לחלוץ אינו נראה שבענין זה היו מתקנין לה חכמים מזונות משל יבם, ודוקא ברח אבל לא ברח כיון שישנו לפנינו ונתרצה ליבם בשביל זמן מועט כזה שהוא מאחר ליבם אין נראה שמתקנים לה מזונות.
<h2>דף נב.</h2>
אמר רב הונא מדברי סופרים שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים בפרוטה או בשוה פרוטה וזה הנקר' מאמר, ואין המאמר (דף נ"א) קונה ביבמה קנין גמור וכמו שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה כך אין עושין בה מאמר (קדושין דף מ"ד) אלא מדעתה, וקטנה מן הארוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה, וכשמקדש יבמתו יש לו לברך ברכת אירוסין ונישואין בעשרה כמו נישואין דעלמא וכותבים לה כתובה (דף נ"ב) כדין כל נושא אשה ואם בא על יבמתו ולא עשה בא מאמר קונה קנין גמור ואין צריך לחזור ולקדש אותה אחר הביאה, אך מכין אותו מכת מרדות וכותב לה כתובה.
<h2>דף נג:</h2>
שנינו הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין היתה עירה בין היתה ישינה בין בא עליה כדרכה בין בא עליה שלא כדרכה בין הערה בה בין גמר ביאתו קנה, בד"א שנתכוין לבעול, אבל אם נפל מן הגג ונתקע בה או שבא עליה כשהוא שיכור או שהיה ישן ולא הכירה לא קנה.
<h2>דף צג:</h2>
נאמן עד אחד להעיד על יבמה שמת בעלה ומתיבמת על פיו, או שמת יבמה או שנולד בן לבעלה להתירה לזר ואפילו עבד או שפחה או גוי אם הם מסיחים לפי תומם מעידים במיתת היבם כמו שהם מעידים לאשת איש להתירה, אבל היא עצמה אף על פי שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי כדאיתא בפרק האשה (דף קי"ח).
